ב"ה

                                                                                                            מוצש"ק פר' משפטים

לכבוד,                                                                                                               ימות המשיח

הרה"ג, הרה"ח, הרה"ת, הרב יעקב אהרן שוויי שליט"א                           ראש חודש אדר תש"ע 770

מרא דאתרא שכונת המלך כאן ציווה ה' את הברכה

 

 

הנידון: דו"ד ע"ד ביטול הצומות.

 

רבותיי הכבודים,

 

הנני הקטן הח"מ, פונה אל מע"כ, בעניין הדו"ד המתקיים בארה"ק ונוגע לכל אחד מאנ"ש חסידי חב"ד שליט"א וממילא הפניה מופנית אליו.

 

פנייתי זו מופנית אל כבוד הגאון החסיד הרב ברוך בועז יורקוביץ' שליט"א מתוקף תפקידו כרב ק"ק של אנ"ש בלוד, וכן לכבוד הגאון החסיד הרב יוסף יצחק ווילישנסקי כמי שמשמש בפועל רב מורה הוראה ומוסמך לדיינות שידיו רב לו בכל עניין תורני ועסקני ובזאת שאלותיי הנ"ל מופנות אליכם, בעניין הוא ביטול הצומות ומידת אחריותו של הרה"ח הרה"ת הרב ר' זימרוני שיח' ציק לנושא, ושאלת הקשר, אם זה קיים או לא לתופעות של פריקת עול במחננו.

 

לצערנו, הטונים המתלהמים וההשתלחות הפרועה נגד הרב זימרוני שליט"א, בתוספת פרסום מקרי פורקי עול, והעדר משנה סדורה מפורשת בעניין ביטול הצומות, הביאו רבים מאנ"ש לבלבול ואי הבנה את העניין התורני הנידון העומד בלב הפרשה ובזאת במחילה, מתוך ביטחון שיתקבלו ממע"כ תשובות ענייניות כפי שכבודו כבר הוכיח פעמים רבות בעבר ששואל כעניין, משיב כהלכה, אינו נבהל להשיב, עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וכו', באשר למרבה הצער עיננו רואות היום בארה"ק כי חילופיהם בגולם.

שאלתי הראשונה מה חובתו של הרב זימרוני להתייצב בפני עדת רבנים ששניים מהם כבר התבטאו בחריפות ותקיפות נחרצת ביותר כי האיש מורה פנים בתורה שלא כהלכה וכו' ועוד עשרה רבנים שזהותם מוסתרת מהנתבע? בשעה שדיני זבל"א והלך אחר הנתבע ידועים לכל, וזו התנהלות ההליך, מה שונה פסק דין של פורום / טריבונאל שגזר מראש את דינו כמין ואפיקורוס שר"י וכו' מפסק שהיו מוציאים בית דין של רבני 'צהר' או 'מתנגדים' לו היה נקרא אליהם, לא מתייצב ואלו היו פוסקים פסקם?

 

א.     אציין מראש כי פנייתי זו נובעת מידיעה שהרב זימרוני זומן לתת עדותו בפני שלושה רבנים שכבר התבטאו נגדו ונגד טענותיו באופן חריף פוגעני עוד טרם הרצה בפניהם טענה ראשונה וכן גם זימנו עוד תשעה רבנים שהנ"ל נקרא להידון בפניהם וזהותם מוסתרת ממנו ומעיני הציבור.

1.         שאלתי הראשונה מה חובתו של הרב זימרוני להתייצב בפני עדת רבנים כזו? ובשעה שדיני זבל"א והלך אחר הנתבע ידועים לכל מה שונה פסק דין של פורום / טריבונאל כזה שגזר מראש את דינו כמין ואפיקורוס שר"י וכו' מפסק שהיו מוציאים בית דין של רבני 'צהר' או 'מתנגדים' בעניין שהנ"ל היה נקרא אליהם, לא היה מתייצב ואלו היו פוסקים פסקם?

2.         האם אין חשש שכפי שכבר קורא שנים לעיננו למכביר, אצל רבנים בכמה ריכוזי אנ"ש, התנהלות בלתי תקנית של הרבנים שיש בה יותר מדופי, רבב, ושאלות על צדק ויושר מינימאלים, לא תביא לזילות ופגיעה במעמד הרבנים הנכבדים שיושבים בפורום כזה, כפי שכבר קרה עם אותם רבנים אחרים?

3.         האם בהתנהלות בלתי תקנית, לא פותחים היושבים בדין, את המקום לטענה שרבני מטה משיח בשיתוף עם עסקנים מארגונים שונים, הנלחמים שנים נגד הרב זימרוני מסיבות קנאה ותחרות ניצלו את ההזדמנות 'לחסל' את האיש מבחינה ציבורית.

4.         האם העובדה שיותר משלושה שבועות אחרי עשרה בטבת, ואחרי שב'שכונ'ה' ובאיביזה משתוללים המשתוללים כבר שנים, יוצא לאור המכתב דווקא שלושה ימים לפני הכינוס, כמו בהשתלחויות הקודמות ברב זימרוני, תמיד ערב כינוס י' שבט או ג' תמוז משאירות עוד מקום לצילו של ספק על מהות המקרה ומעורבותם של עסקנים בעלי עניין באותו הליך.

5.         האם יש מקרה בוטה יותר לחייב את המתעסקים ה' עליהם יחיו' בחיוב, והייתם נקיים?

 

ב.      עולות בעניין זה טענות כגון חשש מתקדימים היסטורים של ציונות, שבתאות, נצרות וכיו"ב, הן גוף טענות המתנגדים מדורי דורות נגד עצם עניינה של תורת החסידות מזמן ה'נסתרים' ומרגע שאלו בטלו הרי שאלה נשאלת בעניין החשש שיש מלימוד נכון של דברי רבינו שליט"א. בעניין הקשור לאמונה הנסמכת על דברי רבותנו נשיאינו לדורותיהם היא לכאורה טענת סרק שאין לחשוש אליה, במילים פשוטות כל  אמונות הכזב במשיחי השקר לא התבססו על תורתו של משיח, היא תורת רבותינו נשיאינו ממילא אין להקיש מילתא למילתא.

האם ניתן להשוות אמירות של גויים או בני בליעל בני עמינו שנסמכו על בורות ועם ארצות בתקופות שהחושך כיסה ארץ רוב ישראל לא ידעו קרוא וכתוב, ורזי תורתם של רבותינו נשיאינו היתה גנוזה לצדיקים לע"ל היא תורתם של רבותינו נשיאינו היא תורתו של משיח? האם הדברים ברי השוואה?

 

ג.      כבר יציבא מילתא וקיימא לן, לשון הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה י"ט: "ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות ועוד אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע" (ע"כ לשונו הק'). אם יש צורך להוסיף על עצם מימרא זו הרי עיננו הרואות שבכל זרם ביהדות התורנית לזרמיה ישנם לאין ערוך יותר מאשר במחנינו אנשים שיצרם תוקפם וירדים לעברי פי פחת, הדוגמאות של הנזכרים לעיל רק מראות כמה מצבם של ההולכים בדרך העולה בית א-ל עם הרבי משיח צדקינו מצבם טוב באופן יחסי.

1.         האם הלומדים את השיחות ואת עניין ביטול הצומות והעלאת הנושא לתודעת הציבור, הם הסיבה שבגינה פורקי ופורקות עול הגיעו לאן שהגיעו, והללו לא היו מוצאים לבוש אחר להלביש בו את תאוות גופם ונפשם המעונה הזקוקה לכל כך הרבה רחמי שמים?

2.         האם ניתן לקבוע בוודאות או בסבירות מספקת כי זה שורש התנהגותם ומרגע שהרב זימרוני כיסוד ייבטל, ייבטל בניין החוטאים, ומי שחטא ישוב וימחל לו?

 

ד.      כמה וכמה עשיריות מישראל אכן למדו את מדברי רבנו בתוך יתר ההתייחסויות התורניות לעניין ביטול ד' צומות מדברי קבלה, שמדברי קבלה נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע שייבטלו ולא עוד אלא ייהפכו לימי ששון ושמחה במהרה מימינו, וזו דעת רבינו הק' מטעם המבואר ע"י מלכינו שליט"א (זרע משיח) כי דחיית הצומות היא ביטול  ועקירה לגמרי כמובא בשיחות.

 

ע"פ דין וע"פ כללי והלכות הלימוד ככל הידוע לקטן הח"מ יהודי רשאי לאחוז בדעת יחיד מול כו"כ , בין אם יש מהם שלדידם לימודו הוא מינות ואפיקורסות, בין אם אינם חולקים על עצם הלימוד אך רואים בזה מכשלה בבחינת חכמים הזהרו בדבריכם ומחליטים לגדור גדר, בין אם סתם לא מודים לו, ובין אם מסכימים לדבריו, אך נמנעים מלהביע תמיכה פומבית בדבר.

1.         האם מישהו בדק את דברי הרב זימרוני וגילה בהם דברי מינות ממקור לא יהודי או לא תורני ומוכן לפרסמם ולקבוע בפסק דין מוחלט כי לימודו של הרב זימרוני מיוסד על דברי כפירה מינות ממקור לא יהודי או לא תורני?

2.         האם מישהו טרח לקבל את תשובותיו של הרב זימרוני בעניין?

3.         האם איומי הרבנים והעסקנים העומדים מאחריהם מחייבים ללמוד את דברי מלך המשיח כדעת המאיימים?

 

ה.      ככל הידוע לקטן הח"מ וככל שהרב זימרוני נדרש להודיע על כך בפרהסיה ע"י הרב אשכנזי שליט"א, ועשה כן בו ביום, הוא אינו עוסק כלל בהוראת הלכה ואינו משמש רב מורה הוראה בפועל, ולפי כך הוא לא הורה לאיש הלכה וממילא פירסומי החוברות בחלקן הזכיר את ענייני הצומות ובחלקן לא, לא הייו מעולם הוראת דין בעניין, ונכתב בהם בפירוש כי הן קובץ לריענון החומר בענייני החודש הא ותו לא.

 

אין לכחד כי שתי חוברות בלבד שפורסמו ללא איזכור דברי הצומות ואף זו מטעם המובא בשיחות דבר מלכות הנוגעות בביטול הצומות אכן העלו את הנושא לתודעה ובאותה מידה העלו את חמתם של הרבנים אך מודגש בהם כי אינן אלא קובץ לריענון החומר הא ותו לא.

 

ע"פ הוראת ה'עשה לך רב' חדל מפירסום החוברת.

1.         כו"כ אוחזים וביניהם הרב זימרוני, את דברי הרבי שליט"א מלך המשיח שדעתו ורצונו היא גופא דעת רבינו הק' ומאותו טעם (זרע משיח), וכי מודיע הרבי כי הצומות נעקרו ונתבטלו לגמרי, וזהו רצונם הפנימי של רבותינו נשיאינו לדורותיהם ונדפס לדורי דורות. (מיוסד על לשונן המדוייקת בגוף השיחות המוגהות)

2.         האם טענה לימוד שונה של חכם אחד או רבים מחכמי ישראל, או אפילו איומים בחרמות והעלאה על המוקד בכיכר העיר. מהווה טענת מהות שתסתור או תשנה את עצם לימוד דברי הרב?

3.         האם כאשר לימוד זה מראש מוגדר כדעת יחיד שאינה הוראה או פסיקה הלכתית, יש תוקף תורני לכל אמירה משטינה נגדו? או שזו תשאר לעד טענת אגרוף. (כהגדרת כ"ק האדמו"ר הש"ב נ"ע לשר הגוי!) וממילא תוקפה ההלכתי והתורני מובן, ואין שום חובה על  אנ"ש לציית לה והיא בטילה מעיקרה?

 

ו.       בשונה מרבים מייעודי הגאולה כגון, חזרת החזיר, טהרתו, ביטול טומאת נידה, ביטול המצוות, ביטול בחינת הצום ביום כיפור לידת שישה בכרס אחת וכל  יום ועוד כהנה וכהנה  ביטול הצומות הלכה למעשה והפיכתם בפועל לימים טובים וששון ושמחה הוא הלכה פסוקה בשו"ע וברמב"ם. מה שאין כן ככל הידוע לקטן הח"מ לא נפסק להלכה בשום מקור הלכתי שלפועל יאכלו חזיר, לפועל אישה לא תצטרך להיטהר ע"פ דיני נידה וטהרתה, לפועל לא יקיימו מצוות, ולפועל יהיה מותר לאכול ולשתות ביום כיפור, וכו'.(עיין בתניא אגה"ק סימן כ"ו ע"מ קמ"ג, ששם לא גורס את אלו כיעודי הגאולה)

 

ביטול הצומות גופא הוא הוא חיזוק ההקפדה בכל עניין הלכתי אלא שכפסק הלכה למעשה על רבנים מורי הוראה בפועל בדורנו, לפסוק  על פי ההלכה ברמב"ם והשו"ע, ועל סמך הודעת נשיא הדור שנמצאים בזמן הגאולה כפשוטו ממש ללא פשעטלאך, ועל יסוד רצונם והתאוותם של רבותינו נשיאינו לביטול הצומות באופן שיידחו לגמרי וייהפכו לששון ושמחה, ועל יסוד שיטת רבותינו נשיאינו מאז רבינו הק' (וכידוע שיטתנו בעניין רמזיו של הרמב"ם על היותו משיח וחזרת הנבואה וכו'), וכי הרמב"ם אינו תולה ביטול הצומות והפיכתם לימי ששון ושמחה בביניין ביהמ"ק תחיית המתים וכו', ועל יסוד ביאור מעלתם של ימי הצום המבוארת בחסידות באופן חד משמעי, ועל יסוד הוראת הרבי שליט"א מלך המשיח ללמוד ביאורים אלו בתשעה באב גופא זמן שמן הדין אסור ללמוד בו דברים המשמחים וכו'.

1.         האם התקווה שבדורנו יזכה מלך המשיח לעדנה וסוף סוף יודו לו חכמי דורו ויפסקו הלכה כדעתו ותתקיים הלכה למעשה ההלכה הפסוקה כבר וטעמה מבואר בחסידות שיבטלו הצומות ולא עוד אלא יהפכו לימי ששון ושמחה, היא עניין לא יהודי או דבר שלא נלמד באחת מז' או י"ג או ל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם? או שמא לימוד שאינו תואם את רוח לימוד התורה המסורתי המקובל בקהילות ישראל מדורי דורות, או מרוח הלימוד ואופניו שהורנו ולימדנו מלכינו שליט"א?

2.         האם הסבירו לנשים שהבינו משיחת הרבי מלך המשיח שבטל עניין הצום ביום כיפור, ולכל הציבור כולו  מה  ההבדל בין יום כיפור לד' הצומות? שיש עניינים תורניים רוחניים הנקראים בחינת ביטול וכו' (כעניין ביטול המצוות המבואר בחסידות) וכי עניינים אלו אינם הלכה? משא"כ ביטול הד' צומות.

 

ז.       טען הוא אשר טען כי יש בזה שבירת מוסכמות של כל העולם החרדי ולפלא גדול ביותר היה בעיניי, על אותו רב נכבד ואהוב שנלחם כמו כמה מבאי האסיפה הנ"ל וביתר חירוף נפש על תיקון חוק מיהו יהודי, ושלמות הארץ ולפתע נר לרגליו הוא הנחות היסוד של העולם החרדי (???)(אתמהה!) בה בשעה ששיטת רבותינו נשיאינו לדורותיהם כבר סדורה לנו כשולחן הערוך לפנינו ע"ד עניינם הפנימי של ימי ארבע הצומות שעתידים להבטל לימות המשיח שזהו סיבת ביטולם ועקירתם לגמרי והפיכתם לימי ששון ושמחה.

1.         האם הרגש חסידי של חסיד ששומע את רבותנו נשיאינו בלשונם הקדוש והטהור "הלוואי וכך יהיה ויבטלו ויידחו לגמרי ויהפכו לימי ששון ושמחה" לא יכול להצטרף לכל מה שלמד כבר עשרות פעמים בט' באב ושאר הצומות על מעלתם ותוכנם האמיתי של ימי ארבעת הצומות, וביחד יצטרפו לתוקף ההלכתי והרשות הנתונה לבית דין שבימיך לפסוק בדעת רבים הלכה למעשה הנסמכת על ההלכה ברמב"ם ושו"ע. ויוסיף על כל אלה את שיחותיו והתייחסויותיו המפליגות של מלך המשיח שליט"א על פעולתו של פסק דין של רבנים מורי הוראה על הבאת הגאולה האמיתית והשלמה ויגיע למסקנה והמתבקשת על דבר החובה על חכמים להודות סוף סוף לרבינו הק' ?

2.         לו גם ישבו רבני חב"ד לדון בעניין הצומות (אלו שלא פסלו את עצמם בחודשיים האחרונים מלדון בנושא) ופסקו כי לדעתם אין לפסוק ע"ד ביטול הצומות מפני חששות מפני פורקי עול וכו', האם יש רשות ע"פ דין לסמוך על דעת רבנים שיפסקו ויתירו?

3.         לחילופין האם איסור ביטול הצומות בימינו מהאי טעמא אינו תקנה /גזירת חכמים שניתן לבטלה כשחכמים אחרים לא יחששו לאותו הטעם? (דוגמת העמידה בזמן קריאת עשרת הדברות, שתקופות נאסרה מפני חשש המינים, ובימינו נוהגת מפני שאין חוששים.)

 

ח.     הבלבול מדהים גם בקרב רבנים ותלמידי חכמים מופלגים באמת, וכ"ש הבורות בקרב ההמון בעניין ההבדל שבין ייעודי גאולה לא הלכתיים, ופסק דין מוחלט ברמב"ם הפוסק גם לזמן הגאולה ובשו"ע הפוסק לזמן הגלות, ע"ד ביטול ארבעת הצומות והפיכתם לימי ששון ושמחה.

בורות ובלבול זה מביא המונים לדעות כוזבות ומסקנות לא תורניות ע"ד ביטול עניינים תורניים בלתי הלכתיים בשעה שהתשובה פשוטה וברורה בתכלית והיא שזו התורה לא תהיה מוחלפת וקוצו של יו"ד לא בטל לא מהתורה ולא מההלכה ומשכך מה שנפסק ע"י רבנים מורי הוראה גם כשלכאורה הוא היפך הפסיקה המקובלת הוא ההלכה וגוף התורה ומי שלומד לעצמו הלכה ממקורות תורניים שעניינם אינו פסק הלכה כגון הדוגמאות המובאות בסעיף ו' דלעיל הוא בבחינת 'מבלי עולם הפוסקים הלכה ממשנה' משא"כ ההלכה ע"ד ביטול הצומות.

1.         האם גופא הבורות, העם-ארצות והבלבול לא מחייבים את הרבנים עיני העדה להאיר בינת אלו שטחו עיניהם מראות, באור כי טוב ובהסבר הנשמע בנחת שיסביר ויניח בהתיישבות אצל כל יהודי בהנחה פשוטה את החילוק  השיטתי שיש בין לימוד ענייני יעודים של גאולה לבין לימוד הלכתי?

2.         האם לא מוטלת על תלמידי חכמים חובה גמורה להסביר אחד לאחד שייעודי הגאולה שאינם מופיעים כהלכה פסיקה, לא באו אלא כרמז ומשל לעניינים פנימיים של שלמות הבירור, עליית כל דבר לשורש מהותו, השלמת בירור קליפת נוגע, ביטול בחינת הציווי שבמצווה וכד', ומי ייתן ויישבו אברכים לערוך את כל אלה באופן מסודר כפי שביקש הרבי שליט"א מלך המשיח ממשפיע מפורסם וד"ל?

3.         האם גופא הבלבול ופריצת הגדרים הבאה ממנו אצל הציבור בדורנו זה החלש בעקבתא דעקבתא דמשיחא לא מחייבת להסביר במאור פנים ודרכי נעם שרק מה שפסוק להלכה בכל הספרות ההלכתית התורנית הנקרא דרך כלל 'שולחן ערוך' הוא הדרך היחידה אשר ילכו בה והמעשה היחיד אשר יעשון? ושהיחידים ששיקול דעתם קובע בו להתיר או לאסור לנהוג מתוך ההלכה או לא לנהוג בפועל אינם לא משפיעים ולא 'עשה לך רב' אחד תלמיד חכם ואחד צדיק גמור פסקם אינם הלכה למעט אם לפועל הוא מוגדר רב בישראל?

4.         האם מלך המשיח שליט"א לא התבטא בחריפות בשיחה על אחת מהתבטאויותיו האומללות של 'אותו האיש' בסכמו "זאג צו אים  ניט וכו'... זאג צו אים וואס דער אויבערשטער וויל !" ???

 

ט.     מלהט הבלבול ובהלת הרבנים הנכבדים שליט"א מפרצות הדור באו לידי כך שנסתמו טענותיהם, ובמקום להורותו בדרך חב"ד מיום הדפסת שער ספר התניא והוא לשון רבינו הזקן שם "לבאר היטב" נראה שכוונת רבנים מסויימים לפטור את עצמם בטענת אגרוף של הטלת חרם נידוי וכיו"ב באופן ששורש המחלה יישאר בכל חומרתו ויחמיר והוא ערפול המושגים והבלבול בין תחומי הלימוד השונים אופן למידתם והסקת מסקנה ולימוד לפועל אחרי חקר ועיון בכל סוג סוגיה לגופה.

1.         האם איגרוף האוחזים בביטול הצומות יבהיר למישהו ממי שקרוע בין יצרו לבין יוצרו אשר כבר נפסק ש"קען ער ניט און וויל ער ניט, זיין נפרד פון ..." שרק ההלכה היא עצם הרצון וקיומה בעשייה גשמית הוא גופא התפיסה בעצמותו ית' ובה לא נזכר זכר לייעודי הגאולה מדברי חז"ל שאינם דין בשו"ע, לעומת ביטול הצומות בפועל ממש שהוא גופא הלכה הממתינה לרבנים לפוסקה?

2.         האם יחליטו רבני אנ"ש, ולאו דווקא היושבים באסיפה פלונית תחת לחצו הכבד של רב פלוני שיושב בדין ואולי שלא כדין, כי יש לערוך את הדברים וללמדם את העם?

3.         האם נזכה לפקיחת העיניים המיוחלת אשר עיני העדה (הרבנים הנכבדים שליט"א) ייפקחו ויאירו בעצמם את סדר והנחת הדברים בפשטותה באופן שהדבר מונח כדבעי אצל המשפיע יתקבל בדרך ממילא אצל המקבל ויישר דרך ההמון ויחזק בדק הבית?

4.         האם לא היה זה מן הראוי שכבוד הגה"ח הרב אקסלרוד שליט"א ישהה את עצמו מדיון במקרה וחברותו בהרכב שדן בגין התבטאויותיו עד כה בנושא הנידון?

 

י.       ידועים ומפורסמים המעשים ע"ד ההשתדלות של מלכינו שליט"א לפעול אצל רבנים לפסוק בענייני הגאולה, ומפליג בשיחתו הקדושה על פסק הדין אולי היחיד שכן נפסק ע"י רבנים מורי הוראה שפעל באופן הרחב ביותר האפשרי את הייעוד של כיתתו חרבותם לעיתים וכו', ומופרסמת התייחסותו המבהילה של כ"ק מלך המשיח שליט"א ע"ד פתגם כ"ק אדמו"ר הריי"ץ "אויף וואס ווארט מען מען איז דאך מעכב די גאולה".

האם ידונו כבוד הרבנים באסיפה שכמותה לא היתה שנים במחנה לוי'ה (ליובאוויטש – אותיות 'ווי שבט לוי') שבמקום לערוך לינץ' הם ידונו וילבנו את עניין ביטול הצומות מכל ההיבטים שלו, ההלכתיים, התוכניים חסידיים, ההתקשרותיים וכו' ובסוף לבון הסוגיה יתבררו ויתלבנו ויצטרפו רבים, ויצטרפו רבנים להודות לדעת רבינו הק' שע"פ הצעתו הודיע מלך המשיח שבשבת תשעה באב 'נדחו' (בהדגשה) נעקרו ונדחו לגמרי, ונהפכו לימי ששון ושמחה.

 

  

בכבוד רב וברכת אחים חסידים

ויאריך ימים על ממלכתו

ארי'ה לוי

רח' שמעון 2 ירושלים

דוא"ל arie770@017.net.il :

טל: 02-6714425          נייד: 0547617702

 

יחי אדונינו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!!!